בין הסיבות הנפוצות להגעת בעלי חיים לטיפול וטרינרי בחירום נמצאת קטגוריית ההרעלות.
ברמה התאורטית ניתן להבדיל בין הרעלה ‘‘אמיתית‘‘ כלומר חשיפה של בעל חיים לחומר מסוכן שלא אמורה להיות לו שום נגיעה אליו (כמו למשל חומר הדברה) לבין הרעלה כתוצאה ממינון יתר של חומרים שבמינון הרגיל לא אמורים לגרום לבעל החיים לבעיה רפואית. במישור המעשי אין הבדל רב בין השניים ובשני המקרים בעל החיים צריך טיפול.
אחד הדברים החשובים ביותר בטיפול במקרי הרעלה הוא זיהוי מדויק של הרעל, כמות החשיפה ועיתוי החשיפה של בעל החיים. כאשר הדבר אפשרי, ישנה חשיבות רבה להבאת החבילה\הקופסה עם פרטי החומרים\המרכיבים הפעילים שנאכלו לצורך טיפול מדויק.
כמובן שמומלץ להביא את בעל החיים לטיפול מיידי במרפאה על מנת למזער ככל הניתן סיבוכים, נזקים בריאותיים בלתי הפיכים וגם סכנת חיים.
לטיפול במקרי הרעלות מספר עקרונות חשובים: 1. הפחתת החשיפה לרעל (במקרה של חשיפה חיצונית ע‘‘י רחצה ובמקרים של בליעה ע‘‘י גירוי הקאות (במידת האפשר – תלוי בסוג החומר הנבלע, תסמיני בעל החיים והזמן שחלף מרגע הבליעה). 2. מתן תרופות למניעת ספיגה נוספת של הרעל. 3. מתן תרופות ייעודיות לנטרול השפעות הרעל. 4. טיפול תומך בסימפטומים של בעל החיים. 5. ניטור ומעקב של מערכות הגוף שעלולות להיפגע מהרעל.
חשוב לציין כי חומרים רבים (מזון ותרופות) בטוחים לבני אדם אך טומנים סכנה לבעלי החיים. בכל מקרה עדיף להתייעץ עם המרפאה לפני מתן של כל תרופה הומנית לחיות.
על פי גורם ההרעלה, חומרתה ותסמיני החיה, יהיה צורך בביצוע שטיפת קיבה ומתן תרופות לסתירת חומרי הרעל במידת האפשר. בחלק מהמקרים יש צורך בהרדמה כללית של בעל החיים, הנשמה וטיפול בעוויתות.
מספר סוגי הרעלות נפוצות:
1. הרעלות מחומרי הדברה:
- רעלים נגד תיקנים חלזונות ושאר חרקים - כתלות במינון יגרמו לרעידות, ריור, הקאות, שלשולים, עוויתות וללא טיפול אף למוות.
- רעל עכברים -
מכיל חומרים נוגדי קרישה ומתאפיין בכך שפעולתו מאוחרת ומתבטאת בדימומים (פנימיים לרוב) עד מוות ימים ואף שבועות לאחר החשיפה. מעבר לטיפול המיידי בהקאה או שטיפת קיבה יידרש גם טיפול ארוך טווח לתמיכה במערכת הקרישה בגוף. חתולים לדוגמא עלולים לקבל הרעלה משנית כתוצאה מכך שטרפו עכבר שאכל רעל קודם לכן.
- תרופות נגד פרעושים וקרציות -
במינון גבוה מדי לכלב קטן או שימוש במוצר המתאים לכלב על חתול.
2. הרעלות מחומרים שנמצאים בבית:
- דברי מאכל שהנזק בהם הוא תלוי מינון -
* שוקולד על כל סוגיו מכיל חומר הנקרא תיאוברומין, ככל שהשוקולד איכותי יותר ומכיל יותר מוצקי קקאו, הוא מסוכן יותר כאשר הרעיל מכולם הוא השוקולד המריר. הפגיעה היא במערכת העצבים ובלב.
* ענבים וצימוקים שפוגעים בתפקוד הכלייתי, התגובה בלתי צפויה ולא תלויה במינון, יש כלבים שלא יושפעו כלל מכמות גדולה ויש שיורעלו אף מעינב בודד.
* בצל שום וברוקולי חיים או מבושלים שעלולים לגרום לאנמיה מסכנת חיים.
- תרופות -
* אקמול המסוכן מאד בעיקר לחתולים וגורם בהם לחוסר יכולת של תאי הדם האדומים לשאת חמצן לרקמות הגוף.
* נורופן שגורם לכשל כליות ולמעשה כל תרופה ביתית אחרת במינון גבוה.
- מזון ביתי מטוגן או לא מבושל -
עלול לגרום לשלשולים והקאות קשים שמחייבים טיפול תומך בנוזלים ותרופות.
- עצמות -
בעיקר עצמות עוף שנשברות לחתיכות חדות, עלולות לגרום לשלשולים ודלקות במעי ואף לחסימת מעיים או גרוע יותר לחירור שלהם שיוביל לפריטוניטיס שהיא דלקת קשה של קרום הבטן.
3. צמחים:
- שושן צחור בחתולים -
גורם לכשל כליות חמור מאד שעשוי להיות בלתי הפיך.
- דקל ננסי "ציקאס" -
גורם לפגיעה חמורה ביותר וקטלנית בכבד, כליות ומערכת הקרישה.
- הרדוף הנחלים -
גורם לפגיעה בלב בכלבים, חתולים ואנשים!
כך תצמצמו את הסיכוי להרעלה:
האכילו את בעל החיים רק במזון המותאם עבורו - מזון מסחרי עבור כלבים או חתולים. רצוי כמה שפחות להאכיל במזון ביתי.
הקפידו לשמור על תרופות הרחק מהישג פיהם של כלבים וחתולים סקרנים - כלב שובב עלול לאכול חפיסת כדורים תוך כדי משחק. שימרו את התרופות בארונות סגורים. גם חומרי הדברה המשמשים אתכם לחצר שימרו היטב במקום גבוה הרחק מבעלי החיים שלכם.
בשום מצב אל תתנו תרופות לבעל החיים ללא התייעצות עם המרפאה. אם אין באפשרותכם להגיע, התייעצו טלפונית. זכרו כי גם תרופה שנראית תמימה באנשים, כמו אקמול, עלולה לגרום למותו של חתול.
בשום מצב אל תתנו לחתול תכשיר המיועד לכלב, ולהפך.-שימו לב למה שהכלב מכניס לפיו כשהוא יוצא לטיולים ואל תאפשרו לו לטייל לבדו בשדות. בשטחים החקלאיים יש חומרי הדברה רבים המיועדים להגנה על הגידולים.
שימו לב לצמחים שגדלים בסביבת ביתכם, רבים לא מודעים לרעילות הצמחים שאנו מגדלים.