חסימה בדרכי השתן של חתולים הוא אחד המצבים הנפוצים שווטרינרים נתקלים בהם. חסימה של דרכי השתן קיימת כמעט אך ורק בזכרים, בעיקר בחתולים מסורסים ושמנים, ומופיעה לרוב בגיל 2-5 שנים..
על מנת לזהות בעיה בדרכי השתן בשלב מוקדם, לפני החסימה, יש לשים לב במיוחד לחתול שנכנס בתדירות גבוהה לארגז, מנסה לתת שתן פעמים רבות, משמיע יללות כאב תוך כדי ניסיונות השתנה ומרבה ללקק את אזור איברי המין. פעמים רבות, החתול מתחבא ומשתין גם מחוץ לארגז. במצבים בהם יש חסימה של דרכי השתן, מצב החתול מתדרדר ולאחר 24-36 שעות החתול נהיה מדוכא ואפאתי. בהמשך הוא עלול להיכנס לקומה ולמות כתוצאה משינוי מאזן האלקטרוליטים בגוף והשפעה על הלב (בעיקר עקב עלייה ברמות אשלגן). לכן חשוב להביאו למרפאה מוקדם ככל האפשר.
ישנם מספר גורמים אפשריים למחלות בדרכי השתן התחתונות בחתולים:
1. אבנים בדרכי השתן – תחת תנאים מסוימים של רמת חומציות ועושר מינרלים, יכולות להיווצר בדרכי השתן אבנים שיגרמו למחלה. ישנן אבנים ממספר סוגים אך לרוב מדובר באבנים מסוג סטרוויט המורכבות ממינרלים של מגנזיום, אמוניום ופוספט ונוצרות בתנאים של שתן בסיסי מדי. האבנים מעורבות גם במקרים של חסימת דרכי השתן – אז נוצר מעין "פקק" העשוי מאבנים וחומר חלבוני, שחוסם את קצה איבר המין של הזכר
2. דלקת זיהומית בדרכי השתן – הדלקת יכולה להיות על רקע חיידקי, ויראלי, פיטרייתי או פרזיטי. רק בכ3%- מהמקרים של מחלות דרכי השתן בחתולים ניתן לבודד גורם זיהומי
3. גורמים אפשריים נוספים (אך נדירים הרבה יותר) הם גידולים בדרכי השתן, לקויות אנטומיות, בעיות עצביות, גופים זרים, טראומות ועוד
.
אבחון וטיפול
בכל חשש של בעיה בדרכי השתן יש לפנות למרפאה. האבחון כולל בדיקת שתן, ביצוע תרבית ורגישות לבידוד גורמים מזהמים, צילומי רנטגן ו/או אולטרה סאונד לבחינת השלפוחית ומציאת אבנים. במקרה של חסימה יש לקחת גם בדיקות דם ואף רצוי לבצע א.ק.ג כיוון ששינוי מאזן האלקטרוליטים בגוף משפיע על הלב ויכול לגרום למוות. הטיפול במחלה תלוי כמובן בגורם: כאשר הגורם הוא אבנים בדרכי השתן ניתן לנתח ולהוציא את האבנים או לנסות ולפרקן על ידי מתן מזון מיוחד. הדבר תלוי בסוג האבנים, גודלן, מספרן ומצב החתול. במקרה של זיהום חיידקי יש לטפל באנטיביוטיקה מתאימה על פי תוצאות מבחני תרבית ורגישות.
מצבים של חסימת דרכי השתן הם כאמור מצב חירום, ואז יש לפתוח את החסימה, לתת עירוי נוזלים, אנטיביוטיקה ותרופות שמקלות על מתן שתן. כמו כן יש להשאיר את החתול באשפוז למספר ימים למעקב והמשך טיפול. במקרים קשים החוזרים ונשנים, לעיתים צריך לבצע ניתוח בו מרחיבים את דרכי השתן על ידי שינוי מבנה הפין.
מניעה
למחלות דרכי השתן בחתולים יש נטייה גבוהה לחזור ולכן ישנה חשיבות גדולה להמשך טיפול ביתי ומניעת הישנות המקרים. טיפול מונע כולל שינוי תזונה למזון רפואי מיוחד המכיל כמות מועטה של מינרלים מהסוג שיוצר את האבנים וששומר על רמת חומצות מתאימה של השתן. החתול צריך להמשיך ולאכול את המזון המיוחד כל חייו. גם בחתול שלא חווה מעולם מחלה בדרכי השתן רצוי לנקוט במספר פעולות מניעה כגון מתן גם של מזון רטוב ולא רק מזון יבש וגישה חופשית למים.
את התפקיד החשוב ביותר במניעה או בטיפול ממלאים הבעלים; טיפול ותזונה נכונים יכולים למנוע את התופעות ואילו השגחה ותשומת לב להתנהגות שונה של החתול יצילו את חייו. היו ערניים ושכולם יהיו בריאים.